מציג תוצאות 1 עד 8 מתוך סך הכל של 8

אשכול: מה עוד אפשר לנסות?

  1. #1
    הסמל האישי שלaWolfslife
    תאריך הצטרפות
    Feb 2013
    מיקום
    סטוקר
    הודעות
    1,832

    ברירת מחדל מה עוד אפשר לנסות?

    "רגע, מה מה מה? תחזור שנית?" הוא אמר.
    "הא?" שאלתי בתור מישהו שלא הבין מה בדיוק היה לא ברור במה שאמרתי.
    "נפרדתם?" הוא שאל.
    "כן" השבתי.
    "אני קצת מבולבל, מתי? איך? למה? רגע, זו סוג של בדיחה חולנית?" הוא שאל חצי צוחק חצי תוהה.
    "לא, בארבע עשרה למרץ, היא הגיעה למסקנה שאנחנו כנראה פשוט לא נועדנו אחד לשנייה" אמרתי.
    "ואתה פשוט קיבלת את זה?" הוא שאל.
    חשבתי קצת, לא בטוח איך להשיב, "כן, פחות או יותר", השבתי.
    כן, אני בכיתי, כן, גם היא בכתה, חמש שנים זה הרבה זמן, מה בדיוק אתה ציפית שאעשה?
    אלחם בנבל, אזכה בליבה, ואוכיח לה את אהבתי?
    אם יש בסיפור הזה נבל, אז כנראה שזה אני, קשה לי להאמין שהיא הנבל וגם אם כן בהחלט לא הייתי נלחם בה.
    להילחם בעצמי מולה לא יתרום לסיטואציה בשום אופן.
    אבל לא, אני בהחלט לא פשוט קיבלתי את זה.
    ניסיתי לשנוא אותה.
    ניסיתי לתעב אותה.
    ניסיתי להיות ידיד שלה כפי שהיא מאוד רצתה.
    ניסיתי להישאר איתה בקשר ולא יותר.
    ניסיתי לגרום לה לחזור אלי.
    ניסיתי שוב לשנוא אותה, לתעב אותה, להיות ידיד שלה, להישאר בקשר.
    שום דבר לא עבד.
    נתתי לזמן לעשות את שלו, המשכתי לגלות מי אני ולנסות להשתפר בתור בנאדם, לגלות היכן שגיתי.
    שום דבר לא עזר.
    אני לא מסוגל לשנוא אותה, כי אני אוהב אותה.
    אני לא מסוגל לתעב אותה, כי אני אוהב אותה.
    אני לא מסוגל להיות ידיד שלה, כי אני אוהב אותה.
    אני לא מסוגל בסך הכל להישאר איתה בקשר, כי אני אוהב אותה.

    אני אוהב את צבע העיניים שלה, את צבע השיער שלה, את צבע העור שלה, את הגבות שלה, את העפעפיים שלה, את השפתיים שלה, את השיער שלה, את הרגליים שלה, את הידיים שלה, את העור שלה, את הבטן שלה, את הלחיים שלה, את הגובה שלה, את הקול שלה, את החיוך שלה, את הדרך בה היא נושמת, את הדרך בה היא נוחרת, את התגובה שלה כאשר היא מופתעת, את המבט שלה, את הדרך בה היא חושבת, את הדרך בה היא מביעה את עצמה, את הדרך בה היא הולכת, את הצחוק שלה, את הצחוק המזויף שלה, את איך שהיא מועדת כל הזמן כי היא פשוט לא טובה בללכת.
    את המשקל שלה, את המגע שלה, את הפנים שלה כשהיא כועסת, כשהיא עצובה, כשהיא שמחה, כשהיא עצבנית, כשהיא חושבת, כשהיא תוהה, כשהיא לא בטוחה, כשהיא החלטית, כשהיא רגישה, כשהיא מבוישת, כשהיא חוששת, את איך שהיא מרגישה כשאני עוטף אותה בזרועותיי, את התחושה של העור שלה החלק כמשי, את הבדיחות שלה שכל כך לא מצחיקות שזה מצחיק בפני עצמו, את האצבעות שלה בידיים, ברגליים, הציפורניים, הראש שלה, האף הקטן שלה, האוזניים שלה, את הנמשים שלה, את כל הדברים שאמורים להגעיל אותי,
    אני אוהב.
    אני אוהב אותה.
    אני אוהב אותה, ואני מפחד שלעולם לא אפסיק לאהוב אותה.
    אני אוהב אותך.

    illusion , OpticalIllusion, itamarXD, JudgementFTL, aWolfsLife, Armadilo, a Snowy Owl,
    STAR OF DAVID, Zed, Emperor, Fire Kitty, Ofektupe, Anonymous


    ועוד איזה 20 פחות מוכרים

    ~ 22/06/2017, על מנת צמצום עלויות הוכרז רשמית על הריגת הפורום ~
    ~ In 15/07/2017 began the slow and painful death ~

    ~ In 31/07/2017 a few survivors were discovered in the ruins ~


  2. #2
    הממ... אז אתה אומר לי שיש חיים לשחקני טרוויאן? הסמל האישי שלortalof
    תאריך הצטרפות
    Jun 2010
    מיקום
    צפון... מישהו מכיר משגב?
    הודעות
    8,106

    ברירת מחדל

    אני זוכר את ה27 בנובמבר 2013 כאילו היה אתמול. כי בכיתי.
    אני זוכר אותי נזכר ב27 בנובמבר 2013, ולא מבין איך שבר כלי הייתי.
    אני זוכר המון תאריכים. את ה3.9.11, כשההזדמנות נפתחה.
    את ה3.9.11, אז נשקתי לך בתאווה.
    את ה5.9.11, כשהתמסרת למגעי.
    את ה7.9.11, כשאמרת שאת שלי.
    את ה10.9.11, אז התחברנו כאדם.
    זוכר כל תאריך, זוכר כל רגע, כל מקום. על חוף הים, בחורשה, על ספה בסלון.

    אני זוכר אותך, ותמיד אזכור. כי אהבה ראשונה יש רק אחת, והיא נמדדת רק מול אור.
    למה?
    כי את חייך מאירה, את העיניים מסנוורת. לא סתם אומרים שהאהבה הינה עיוורת. אני זוכר את ה24.5 אז הפגשתי חברים.
    אני זוכר, כמעט באובססיביות, את כל התאריכים. אני זוכר וגם שומר ואני מבין שלא יחזור. ואת יודעת מה? אני לא רוצה שזה יחזור.

    כי זה היה מושלם כל עוד זה היה. שנתיים בלי לריב? בלי צעקות ובלי מדון? מי שמע על דבר כזה היום?
    כי ככה זה היה. מושלם לזמן מוגבל. וכשזה נגמר, זה היה בסדר, קצת חבל. והנה את כבר מתחתנת, הנה את מוצאת אדם.
    מאחל בהצלחה, גמדונת. לעולם.

  3. #3

    ברירת מחדל

    ציטוט פורסם במקור על ידי aWolfslife צפה בהודעה
    "רגע, מה מה מה? תחזור שנית?" הוא אמר.
    "הא?" שאלתי בתור מישהו שלא הבין מה בדיוק היה לא ברור במה שאמרתי.
    "נפרדתם?" הוא שאל.
    "כן" השבתי.
    "אני קצת מבולבל, מתי? איך? למה? רגע, זו סוג של בדיחה חולנית?" הוא שאל חצי צוחק חצי תוהה.
    "לא, בארבע עשרה למרץ, היא הגיעה למסקנה שאנחנו כנראה פשוט לא נועדנו אחד לשנייה" אמרתי.
    "ואתה פשוט קיבלת את זה?" הוא שאל.
    חשבתי קצת, לא בטוח איך להשיב, "כן, פחות או יותר", השבתי.
    כן, אני בכיתי, כן, גם היא בכתה, חמש שנים זה הרבה זמן, מה בדיוק אתה ציפית שאעשה?
    אלחם בנבל, אזכה בליבה, ואוכיח לה את אהבתי?
    אם יש בסיפור הזה נבל, אז כנראה שזה אני, קשה לי להאמין שהיא הנבל וגם אם כן בהחלט לא הייתי נלחם בה.
    להילחם בעצמי מולה לא יתרום לסיטואציה בשום אופן.
    אבל לא, אני בהחלט לא פשוט קיבלתי את זה.
    ניסיתי לשנוא אותה.
    ניסיתי לתעב אותה.
    ניסיתי להיות ידיד שלה כפי שהיא מאוד רצתה.
    ניסיתי להישאר איתה בקשר ולא יותר.
    ניסיתי לגרום לה לחזור אלי.
    ניסיתי שוב לשנוא אותה, לתעב אותה, להיות ידיד שלה, להישאר בקשר.
    שום דבר לא עבד.
    נתתי לזמן לעשות את שלו, המשכתי לגלות מי אני ולנסות להשתפר בתור בנאדם, לגלות היכן שגיתי.
    שום דבר לא עזר.
    אני לא מסוגל לשנוא אותה, כי אני אוהב אותה.
    אני לא מסוגל לתעב אותה, כי אני אוהב אותה.
    אני לא מסוגל להיות ידיד שלה, כי אני אוהב אותה.
    אני לא מסוגל בסך הכל להישאר איתה בקשר, כי אני אוהב אותה.

    אני אוהב את צבע העיניים שלה, את צבע השיער שלה, את צבע העור שלה, את הגבות שלה, את העפעפיים שלה, את השפתיים שלה, את השיער שלה, את הרגליים שלה, את הידיים שלה, את העור שלה, את הבטן שלה, את הלחיים שלה, את הגובה שלה, את הקול שלה, את החיוך שלה, את הדרך בה היא נושמת, את הדרך בה היא נוחרת, את התגובה שלה כאשר היא מופתעת, את המבט שלה, את הדרך בה היא חושבת, את הדרך בה היא מביעה את עצמה, את הדרך בה היא הולכת, את הצחוק שלה, את הצחוק המזויף שלה, את איך שהיא מועדת כל הזמן כי היא פשוט לא טובה בללכת.
    את המשקל שלה, את המגע שלה, את הפנים שלה כשהיא כועסת, כשהיא עצובה, כשהיא שמחה, כשהיא עצבנית, כשהיא חושבת, כשהיא תוהה, כשהיא לא בטוחה, כשהיא החלטית, כשהיא רגישה, כשהיא מבוישת, כשהיא חוששת, את איך שהיא מרגישה כשאני עוטף אותה בזרועותיי, את התחושה של העור שלה החלק כמשי, את הבדיחות שלה שכל כך לא מצחיקות שזה מצחיק בפני עצמו, את האצבעות שלה בידיים, ברגליים, הציפורניים, הראש שלה, האף הקטן שלה, האוזניים שלה, את הנמשים שלה, את כל הדברים שאמורים להגעיל אותי,
    אני אוהב.
    אני אוהב אותה.
    אני אוהב אותה, ואני מפחד שלעולם לא אפסיק לאהוב אותה.
    אני אוהב אותך.
    וואו שמע באמת אין לי מילים ריסקת אותי באמת אחד הדברים היותר יפים שקראתי ובאמת חבל על המקרה
    (שדות 21!)X2-Safeonly
    Dartagnan\fighter\gimmic\witchunter\אובמבה ועוד כמה שאין לי כח לרשום-X3

  4. #4
    יצא הטור/7: קורס מגי'ק הסמל האישי שלדאטרלי
    תאריך הצטרפות
    Jun 2008
    הודעות
    6,588

    ברירת מחדל

    איתמר.
    קראתי את הקטע הזה בערך 5 דקות אחרי שפרסמת אותו. לקח קצת זמן, אבל גם הגבתי לך בפרטי על הקטע הזה, כתבתי שלדעתי הוא יפיפה.
    אבל אני חושב שתגובה כזו, קצרמרה ובפרטי, לא מספיקה. וכפי שכתבתי למישהי שאהבתי - "אני לא אוהב לעשות דברים שאני אתחרט עליהם, ואני אתחרט מאוד אם לא אכתוב לך את זה"

    קודם כל, אני חייב לציין את זה שכתבת בעברית, שזו שפה שמאוד קשה לך לכתוב בה. ועשית את זה בצורה טובה מאוד. אני רוצה לכתוב את זה כדבר ראשון כי יש לי תחושה ששאר ההודעה שלי לא תהיה כל כך... טכנית.

    אז אחרי שזה נאמר, אני יכול לומר את הדברים שאתחרט אם לא אכתוב לך כאן:
    כתבת ישירות מהלב שלך. נקי, פשוט, בלי מניירות ובלי התחכמויות.
    זה דורש אומץ. ודורש עוד יותר אומץ לפרסם את זה.

    אני לא הבן אדם שיוכל לעזור לך עם הכאב שלך, פרידה אחרי 5 שנים זה מרסק וקשה, ולמרות מה שכתבתי לך בפרטי - "נכון שלומר 'הזמן ירפא הכל' זו קלישאה, אבל הפעם זו קלישאה נכונה" - אני גם יודע שאין באמת נחמה בידיעה הזו.

    אבל הגעת ללכתוב על זה. אני לא יודע אם זה עזר לתחושה הפנימית שלך - אני יודע שכשאני כותב ככה, זה עוזר לי, אבל לעולם לא הייתי מעז לפרסם את הכתיבה הזו בפורום. כבר אמרתי כאן שזה מעיד על אומץ. שיש לך הרבה ממנו.

    ומי כמוני יודע. אחרי כל כך הרבה שנים ששררה בין שנינו נימה מאוד שלילית (שמי שקורא את זה - מי שיודע יודע, ומי שלא יודע - לא צריך לדעת), היה לך את האומץ לתת לי הזדמנות שנייה. זה רווח נקי שלי.
    ועכשיו, אני אבקש ממך להיות אמיץ עוד יותר, כדי לתת לעצמך הזדמנות שנייה.

    הזמן ירפא הכל, אם ניתן לו את האפשרות. זה דורש כוח מטורף להחליט שלא לשקוע בכאב, זה דורש אומץ מטורף להחליט להמשיך הלאה. כל כך קל, כל כך פשוט לוותר, להחליט שאין לך עוד את האפשרות הזו, שמה שהיה זה כל מה שיהיה - אבל זו לא הדרך הנכונה.

    איתמר, אני לא אומר לך לשכוח את הכאב שלך, את זה אי אפשר. אני מבקש ממך להיות מוכן לתת למישהי אחרת להיכנס לך לחיים. אולי לא היום - היום זה עדיין כואב וקשה וצורב, אבל תרשום לעצמך, איפשהו בצד, בto do list שלך, "לתת לעצמי הזדמנות להיפתח שוב".
    וכן, וואו, אני יודע כמה זה קשה.

    הקטע שלך יפה כי כתבת אותו מהלב. גרמת כאן לאנשים להגיב מהלב שלהם, עזוב אותך מכתיבה טכנית, עזוב אותך מידע בספרות או בביקורת - כתבת משהו ששבר את חומות האדישות והשתיקה של אנשים כאן.

    זו כתיבה אדירה. ומעבר לזה - הטקסט עצמו אומר עליך כבן אדם המון (רק דברים טובים)

    היה לי הכבוד לקרוא את זה
    ליאור.
    נערך לאחרונה על ידי דאטרלי, 03-06-2017 בשעה 16:40
    הקישורייה שלי

    הטור/7: קורס מג'יק
    -----------------
    על טעויות משלמים.

  5. #5
    Go up in the clouds because the view's a little nicer... הסמל האישי שלerder
    תאריך הצטרפות
    Feb 2010
    הודעות
    745

    ברירת מחדל

    צמררת אותי... אי אפשר לתאר את הקושי במילים וכל מילה צרבה...
    אין לי מילים איתמר

  6. #6
    הסמל האישי שלaWolfslife
    תאריך הצטרפות
    Feb 2013
    מיקום
    סטוקר
    הודעות
    1,832

    ברירת מחדל

    אני מבין שקשה להגיב ליצירה שכזו.
    אתם לא בטוחים אם זה דורש ביקורת בונה או תגובות סתמיות, או בכלל האם זה בסך הכל פורקן ואין צורך להגיב לזה.
    אני כתבתי את זה מעמקי נשמתי, מהמקום הכי כואב.
    קראתי את זה לפחות 20 פעם לפני שפרסמתי וזה לא כולל ליטושים.
    מוניטין לא מעניין אותי, אני מעדיף בהרבה לקרוא משהו שכתבתם לי לאחר שקראתם את כל זה מאשר חיזוק מוניטין חיובי.

    illusion , OpticalIllusion, itamarXD, JudgementFTL, aWolfsLife, Armadilo, a Snowy Owl,
    STAR OF DAVID, Zed, Emperor, Fire Kitty, Ofektupe, Anonymous


    ועוד איזה 20 פחות מוכרים

    ~ 22/06/2017, על מנת צמצום עלויות הוכרז רשמית על הריגת הפורום ~
    ~ In 15/07/2017 began the slow and painful death ~

    ~ In 31/07/2017 a few survivors were discovered in the ruins ~


  7. #7

    ברירת מחדל

    איתמר, אתה צודק שזו יצירה שקשה להגיב לה. לפחות מבחינתי.
    לא כל כך בגלל הסיבות שכתבת, פשוט בגלל שהקטע הזה מנגן על הרבה עצבים חשופים של הרבה אנשים. לכל אחד יש את סט החוויות שלו מהחיים. אבל אני חושב שמעטים מאד מהאנשים מצליחים לעבור את החיים האלה בלי לשבור את הלב אף פעם.

    אז אמנם נראה לי, מהנסיון המועט שלי, שכל לב שבור - שבור בצורה יחודית וקשה להשליך מאחד לשני. אבל כן קל מאד להזדהות עם הקטע שלך. במיוחד בגלל שהוא כתוב בצורה יפה וקולחת כל כך.

    היה לי העונג, והצער, לקרוא את הקטע הזה. אני מקווה שתכתוב עוד הרבה קטעים לא פחות טובים בעתיד, אבל מנקודה הרבה יותר טובה.

    נ.ב.
    רק תדע שמבחינתי, בזמן האחרון, אם יש בן אדם כאן שהכי ראוי שאני אקדיש לו מזמני זה אתה. אתה עושה עבודה מדהימה, משני צידי המתרס, ואני מאד מאד מעריך את זה. אז אני מתנצל שזה כל מה שיכולתי לתת כרגע. אני יודע שתגיע רחוק.

    המון אושר. אור.
    נערך לאחרונה על ידי Ordsibe, 05-06-2017 בשעה 00:09
    מלה בסלע, שתיקה - בשניים.

    "למען ציון לא אחשה, ולמען ירושלים לא אשקוט, עד-יצא כנוגה צדקה, וישועתה כלפיד יבער", ישעיהו ס"ב ו'

    למות או לכבוש את ההר- יודפת, מצדה, ביתר.

    ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי אור.

  8. #8
    Deep inside, when nothing's fine - I've lost my mind...
    תאריך הצטרפות
    Jun 2008
    הודעות
    5,500

    ברירת מחדל

    אני הולכת להסכים עם אור ולהוסיף ולומר שאני חושבת שמה שבאמת יפה בקטע הזה זה שהוא גם אוניברסלי כל כך, וגם כל כך אישי וייחודי לך, איתמר. אני יכולתי לשמוע כל מילה שכתבת בקטע בקול שלך - יכולתי לדמיין אותך אומר הכל, מספר הכל, אני יכולה לדמיין אותך חושב את זה.

    ואיכשהו בו זמנית, אני גם לא יכולה שלא להזדהות, שלא להיזכר באהבה הראשונה שלי, באקס ששלח לי הודעה שהוא עכשיו יוצא עם מישהי אחרת, אבל אני עדיין אוהבת אותו... בהודעות הנואשות ששלחתי לפני שחסמתי אותו (אני יודעת שאני פתטית...), בשירים העצובים ששמעתי, בלבכות ולהקיא בשירותים בבסיס כי הוא כבר לא אוהב אותי יותר והוא עם מישהי אחרת.

    הקטע לא שלי, הוא לא החוויה שלי, הוא חוויה אחרת של אדם אחר עם סיפור אחר (הרבה יותר קשה משלי, אני אוסיף ואומר), אבל כל כך קל לי לקחת אותו אליי, וממה שאני רואה באשכול הזה, לא רק לי.

    אני יודעת שלא לשם כך כתבת, אבל הכאב שלך כל כך מורגש ואמיתי שהוא חודר את המסך. הוא חודר את ההבדלים ביני לבינך, את ההבדלים בין רוב האנשים בעולם, תכלס. ועל כך - שאפו.

    אין לי הרבה להגיד חוץ מזה, באמת קשה למצוא את המילים. אני אשאיר כאן את אחד השירים שהייתי שומעת הרבה באותה תקופה.
    נערך לאחרונה על ידי Faithful, 05-06-2017 בשעה 17:33

Thread Information

Users Browsing this Thread

ישנם כרגע 1 משתמשים הקוראים באשכול זה. (0 חברים ו1 אורחים)

חוקי משלוח הודעות

  • אתה אינך רשאי לפתוח שרשורים חדשים
  • אתה אינך רשאי לפרסם תגובות
  • אתה אינך רשאי לצרף קבצים
  • אתה אינך רשאי לערוך את הודעותיך
  •